פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' שכטמן ואח'

פסק דין

בפני תובענה כספית על סך 275,357 ₪, שעניינה הסכם פשרה לתשלום חוב לתובעת.

התובעת היא חברה להשכרת רכב ומכירתו ללקוחותיה. נתבעים 1 ו – 2 הם בני זוג ונתבעים 2, 3 ו – 4, הם צד להסכם הפשרה נשוא התובענה.

לטענת התובעת, הנתבעים התקשרו עמה בעסקאות רכב שונות, לא שילמו את חובם לתובעת והחוב הלך ותפח. ביום 16.8.2004 נחתם הסכם פשרה בין התובעת לבין נתבעים 2 – 4. הנתבעים אישרו בהסכם הפשרה, שחובם כלפי התובעת מגיע לסך של 171,810 ₪ והתחייבו לשלמו בתשלומים. עוד הוסכם, שרכב מסוג קאדילק ישמש כבטחון לביצוע חלק מהתשלומים (להלן ולעיל – הסכם הפשרה). הנתבעים לא שילמו את מלוא חובם לתובעת וביום הגשת התובענה החוב עמד על סך של 275,357 ₪. עוד טוענת התובעת, שנתבעת 1 ערבה לכל חיוביהם של נתבעים 2 ו – 4 כלפי התובעת.

נתבעת 4, החתומה על הסכם הפשרה, לא הגישה כתב הגנה והתובעת זכאית לקבלת פסק דין נגדה, על מלוא סכום התובענה.

נתבע 3 הגיש כתב הגנה ועורכי דין מטעמו התייצבו לקדמי המשפט, אך נתבע 3 לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא התייצב לדיון ההוכחות. לפיכך, התובעת זכאית לקבלת פסק דין נגדו, על מלוא סכום התובענה.

נתבע 2

לטענת נתבע 2, יש לו היכרות עסקית רבת שנים עם הבעלים של התובעת, מר אלי פרי (להלן – מר פרי). לטענתו, ביצע עבודות שונות עבור התובעת ועבור מר פרי ואין הוא חייב דבר לתובעת. ההיפך הוא הנכון, לתובעת נותר חוב כלפיו. נתבע 2 חתם על הסכם הפשרה אך ורק בשל מערכת היחסים המורכבת והקרובה ששררה בינו לבין מר פרי, אותה ביקש לשמר, על אף, שמרבית החוב נשוא הסכם הפשרה אינו שלו. יתר על כן, הובטח לו, שלאחר החתימה על הסכם הפשרה תיערך התחשבנות מדויקת בינו לבין מר פרי, אשר תכלול את חובות התובעת וחובות מר פרי כלפיו. מר פרי והתובעת חייבים לנתבע 2 סכומי כסף ניכרים, בגינם התחייבו לקיים התחשבנות כוללת, שנדחתה פעם אחר פעם. לטענת נתבע 2, חובותיו כלפי התובעת קוזזו כנגד חובות התובעת וחובות מר פרי כלפיו, כמפורט בסעיף 19 לכתב ההגנה.

נדמה, שלא ניתן לקבל את טענותיו של נתבע 2.

נתבע 2 חתם מרצונו החופשי על הסכם הפשרה, בו נכתב במפורש, שלנתבעים 2 – 4, "חוב מוסכם בסך של 171,810 ₪ כלפי צד א' (התובעת – ר.כ.)". עוד נכתב בהסכם הפשרה, שנתבעים 2 – 4, "אחראים יחד ולחוד לפירעון כל התשלומים... " (סעיף 3 להסכם הפשרה, נספח א' לתצהיר התובעת). עוד באותו יום חתם נתבע 2 על מסמך נוסף, בכתב יד, בו אישר, שקיימת יתרת חוב נוספת על סך 20,000 ₪, השנויה במחלוקת בינו לבין התובעת ואינה כלולה בהסכם הפשרה (נספח ב' לתצהיר התובעת). נתבע 2 חתם בשנת 2006 על נספח להסכם הפשרה על פיו, רכב מסוג גולף יבוא במקום הקאדילק המוזכר בהסכם הפשרה וישמש כביטחון לפירעון התשלומים על פי הסכם הפשרה (נספח ה' לתצהיר התובעת).

בשלושת מסמכים אלה, החתומים על ידי נתבע 2, אין כל טענה לגבי החוב המוסכם בהסכם הפשרה.

מסמך נוסף התומך בקיומו של חוב של נתבע 2 כלפי התובעת נשלח על ידו ביום 1.8.2009. המסמך נושא את הכותרת "הסכם על דרך הפשרה" ונתבע 2 מציע בו, שהחוב לתובעת יועמד על סך 149,260 ₪ וישולם ב – 60 תשלומים (נספח ו' לתצהיר התובעת).

טענת נתבע 2, שחתם על הסכם הפשרה לאחר שסוכם עמו בעל פה, שתיערך התחשבנות "מדוייקת" בינו לבין מר פרי ביחס לחובות התובעת וחובות מר פרי כלפי הנתבע, היא טענה הסותרת ומנוגדת לארבעת המסמכים המפורטים לעיל, עליהם חתם הנתבע ואין לה כל אסמכתא אובייקטיבית כלשהי, מעבר לדברי הנתבע.

זאת ועוד, נתבע 2 שילם לתובעת את התשלומים החודשיים על פי הסכם הפשרה, עד שחדל, בסך כולל של 47,445 ₪. התנהגות זו תומכת בגרסת התובעת, שנתבע 2 חב לה את הסכומים הנקובים בהסכם הפשרה וסותרת את טענת הנתבע, שהתובעת ומר פרי הם אלה החייבים לו כספים.

כך גם לא ניתן לקבל את טענות הקיזוז של נתבע 2. טענת הקיזוז מתייחסת לעבודות שבוצעו בין השנים 2001 – 2003, דהיינו - יותר מ 7 שנים לפני הגשת כתב ההגנה ולפני החתימה על הסכם הפשרה באוגוסט 2004. זאת ועוד, טענת קיזוז יש לטעון ברמת הפירוט הנדרשת בכתב תביעה ולתמוך אותה באסמכתאות מתאימות וכך לא נעשה כאן, אין פירוט ראוי ואין כל אסמכתא.

חומר הראיות שבתיק ומאזן ההסתברויות נוטים בבירור לטובת גרסת התובעת, הזכאית לקבלת פסק דין נגד נתבע 2, על מלוא סכום התובענה.

נתבעת 1

לטענת התובעת, נתבעת 1 ערבה לחיוביהם של נתבע 2 ונתבעת 4 כלפי התובעת. התובעת מסתמכת על שטרי חוב חתומים על ידי הנתבעת ועל "כתב התחייבות כללי" (נספחים ד לתצהיר התובעת).